Dysarthria - תסמינים, גורמים וטיפול
דיסארטריה היא הפרעה של מערכת העצבים המשפיעה על השרירים הפועלים לדיבור. זה גורם להפרעות דיבור אצל הסובלים. דיסארתריה אינה משפיעה על האינטליגנציה או רמת ההבנה של הסובל, אך היא עדיין לא שוללת שלסובל ממצב זה יש הפרעה בשני הדברים הללו.
תסמינים של דיסארטריה
חלק מהתסמינים המורגשים בדרך כלל על ידי אנשים עם דיסארטריה הם:
- קול צרוד או אף
- טון מונוטוני
- קצב דיבור יוצא דופן
- מדבר מהר מדי או מדבר לאט מדי
- אי יכולת לדבר בעוצמה חזקה, או אפילו לדבר בעוצמה נמוכה מדי.
- דיבורים מטושטשים
- קושי להזיז את הלשון או שרירי הפנים
- קושי בבליעה (דיספגיה), שעלול לגרום להזלת ריר ללא שליטה
גורמים לדיסארטריה
חולים עם דיסארטריה מתקשים לשלוט בשרירי הדיבור, מכיוון שהחלק במוח והעצבים השולטים בתנועת השרירים הללו אינם פועלים כרגיל. כמה מצבים רפואיים שיכולים לגרום להפרעה זו הם:
- פציעת ראש
- זיהום במוח
- גידול מוחי
- שבץ
- תסמונת גיליין-באר
- מחלת הנטינגטון
- מחלת וילסון
- מחלת פרקינסון
- מחלת ליים
- טרשת צדדית אמיוטרופית (ALS) או מחלת לו גריג
- ניוון שרירים
- מיאסטניה גרביס
- טרשת נפוצה
- שיתוק מוחי (גשיתוק מוחין)
- שיתוק בל
- פגיעה בלשון
- התעללות ב-NAPZA.
באופן כללי, בהתבסס על מיקום הנזק הגורם לדיסארטריה, ניתן לחלק מצב זה למספר סוגים, כלומר:
- דיסארטריה ספסטית. זהו הסוג הנפוץ ביותר של דיסארטריה. דיסארטריה ספסטית נגרמת כתוצאה מנזק למוח הגדול. לרוב, הנזק נגרם מפגיעת ראש קשה.
- דיסארטריה אוksic. דיסארטריה אטקסית מופיעה באדם עקב נוכחות המוח הקטן, כגון דלקת, המסדירה את הדיבור.
- דיסארטריה היפוקינטית. דיסארטריה היפוקינטית מתרחשת עקב נזק לחלק במוח הנקרא גרעיני הבסיס. דוגמה אחת למחלה הגורמת לדיסארטריה היפוקינטית היא מחלת פרקינסון.
- דיסארטריה דיסקינטית ודיסטונית. דיסארתריה זו נוצרת עקב חריגות בתאי שריר הממלאים תפקיד ביכולת הדיבור, דוגמה לסוג זה של דיסארטריה היא מחלת הנטינגטון.
- Dysarthria flaקסיד. דיסארטריה רפה נובעת מפגיעה בגזע המוח או בעצבים ההיקפיים. דיסארטריה זו מופיעה בחולים עם מחלת לו גריג או גידולים של העצבים ההיקפיים. בנוסף, סובלים מיאסטניה gravis יכול להיות גם דיסארטריה רפה.
- דיסארטריה מעורבת. זהו מצב שבו אדם סובל מכמה סוגים של דיסארטריה בו זמנית. דיסארטריה מעורבת יכולה לנבוע מנזק נרחב לרקמת העצבים, כמו בפגיעת ראש חמורה, דלקת מוח או שבץ.
אבחון של דיסארטריה
רופאים מזהים סימנים ותסמינים קליניים שחווים מטופלים כשלב הראשון באבחון.
הרופא יעריך את יכולת הדיבור ויקבע את סוג הדיסארתריה, על ידי בחינת חוזק שרירי השפתיים, הלשון והלסת כאשר המטופל מדבר. המטופלים יתבקשו לבצע מספר פעילויות, כגון:
- ניפוח הנר
- סופרים מספרים
- להשמיע צלילים שונים
- לָשִׁיר
- מוציאה את הלשון החוצה
- קרא כתיבה.
הרופא יערוך גם בדיקה נוירופסיכולוגית שהיא בדיקה שתמדוד מיומנויות חשיבה וכן הבנת מילים, קריאה וכתיבה.
יתר על כן, כמה בדיקות שרופאים עושים בדרך כלל כדי לקבוע את הסיבה לדיסארטריה הן:
- בדיקת הדמיה, כגון בדיקת MRI או CT, כדי לקבל תמונות מפורטות של המוח, הראש והצוואר של המטופל. זה עוזר לרופא לזהות את הפרעת הדיבור של המטופל.
- בדיקות שתן ודם, לזהות נוכחות של זיהום או דלקת.
- ניקור מותני. הרופא ייקח דגימה של נוזל מוח להמשך בירור במעבדה.
- ביופסיה של המוח. שיטה זו תשמש אם יש גידול במוח. הרופא ייקח דגימה של רקמת המוח של המטופל כדי להסתכל עליה במיקרוסקופ.
טיפול בדיסארטריה
הטיפול שיתבצע על ידי מטופלים עם דיסארטריה מובחן על סמך מספר גורמים, דהיינו הגורם, חומרת התסמינים וסוג הדיסארתריה.
מוקד הטיפול בדיסארטריה הוא טיפול בגורם, למשל אם הוא נגרם מגידול, המטופל יעבור ניתוח להסרת הגידול, בהתאם להנחיות הרופא.
חולים עם דיסארטריה יכולים לעבור טיפול כדי לשפר את מיומנויות הדיבור, כדי שיוכלו לתקשר טוב יותר. הטיפול שיבצע המטופל יותאם לסוג וחומרת הדיסארתריה, כגון:
- טיפול להאטת יכולת הדיבור
- טיפול לדבר חזק יותר
- טיפול בדיבור עם מילים ומשפטים ברורים יותר
- טיפול לאימון שרירי פה חזקים יותר
- טיפול להגברת תנועת הלשון והשפתיים
בנוסף לשיפור מיומנויות הדיבור, חלופה נוספת לשיפור התקשורת, ניתן לאמן מטופלים להשתמש בשפת הסימנים.
כדי לעזור לתקשר, ישנם מספר דברים שחולי דיסארתריה יכולים לעשות, כולל:
- אמור נושא אחד לפני שתסביר את כל המשפט כדי שהאדם השני ידע באיזה נושא מדובר.
- אל תדבר יותר מדי כשאתה עייף, כי גוף עייף יקשה על הבנת השיחה.
- בקש מהאדם השני לוודא שהאדם השני באמת מבין מה אתה אומר.
- דבר לאט יותר ובהפסקות, כדי שהשיחה תתבהר.
- עזרה בשיחה על ידי הצבעה על חפצים, ציור או כתיבה.
סיבוכים של דיסארטריה
מטופלים עם דיסארטריה יכולים לחוות פגיעה באיכות החיים עקב סבל ממצב זה, כגון חווית שינויים באישיות, הפרעות באינטראקציות חברתיות והפרעות רגשיות עקב קושי בתקשורת עם אחרים. בנוסף, הפרעות בתקשורת יכולות לגרום לסובלים מדיסארטריה להרגיש מבודדים ונוטים לקבל סטיגמה רעה בסביבה הסובבת.
זה לא יוצא דופן עבור ילדים. קושי בתקשורת אצל ילדים עלול לגרום לילדים לחוות תסכול, כמו גם שינויים ברגשות ובהתנהגות. חינוך ופיתוח אופי של ילדים יכולים להיות מושפעים מדברים אלו, כך שאינטראקציות חברתיות של ילדים יכולות לחוות מכשולים, במיוחד כאשר ילדים מתפתחים למבוגרים.
כדי להימנע מכך, הסובלים מדיסארטריה, מבוגרים וילדים כאחד, זקוקים לתמיכה ממשפחתם ומהאנשים הקרובים ביותר כדי לשמור על איכות חייהם ולתקשר היטב עם סביבתם.
מניעת דיסארטריה
למרות שהסיבות לדיסארטריה מגוונות למדי, ניתן למנוע מספר סוגים של גורמים לדיסארטריה באמצעות הרגלים ואורח חיים בריאים, כגון:
- התאמן באופן קבוע
- הגבלת צריכת משקאות אלכוהוליים
- אין ליטול תרופות ללא מרשם מרופא
- לאכול יותר פירות וירקות
- תפסיק לעשן
